באנר
קוסטה ריקה
נכתב ע"י עוזי טאובר תאריך: 19.05.09

קוסטה ריקה - ארץ ה"פורה וידה"

זינקתי אל מחוץ לחדר הצנוע בו ביליתי את הלילה אל המרפסת. שאגה מחרידה הדהדה ברחבי הג'ונגל והדיה חדרו אל חלומי המתוק. התהפכתי על משכבי, והנה עוד אחת, חזקה יותר מחרידה את צמרות העצים המנומנמים. השעה 5 לפנות בוקר,

דמדומי שחר כבר מלבינים ואני  מתעורר ומשפשף את עיני. הייתכן כי כאן שוכנים אריות, או נמרים, או טורפים עילאיים אחרים המשחרים לטרף? הייתכן כי היה זה חלום? האם הייתי היחידי ששמע את השאגות? דממה שררה מסביב ורק ניתוריהם השיכורים משהו של הפרפרים הכחולים הענקיים, המרחפים על פני מרפסת הלודג' הפריעו את השלווה.

 

בבוקר, מששאלתי את המדריכה שלי, סילבי, לפשר השאגות נעניתי כי היו אלה הקופים השאגנים- The Howler Monkeys . קריאותיהם נשמעות למרחק קילומטרים רבים ומודיעות כי העדר התעורר, כי הזכר תפס את מקומו והוא נכון להגן על הטריטוריה שלו, ואולי נועדו השאגות להרתיע טורפים ואויבים אחרים, ואולי בישרו על מריבה וקטטה נוראה שפרצה בין זכרים מן העדר השכן?


torto_78

מבט אל תעלות טורטוגרו


הקוף השאגן הוא רק אחד ממאות מיני בעלי חיים המוצאים בשמורת הטבע של טורטוגרו שבצפון מזרח קוסטה ריקה, המוצאים כאן את מקור מחייתם. ממרומי צמרות העצים מציצים הקופים עלינו, בני האדם המטיילים למרגלותיהם כאילו היינו אנו חיות לתצוגה, שחדרו אל הטריטוריה שלהם. על עץ שכן תלוי גם העצלן, בעל חיים מוזר נוסף שחי כאן ונראה יותר כמו כדור צמר לא מזוהה מאשר חיה, ובין לבין מנתרות ציפורים למיניהן, או קופי עכביש, או הקוף לבן הפנים ("הקפוצ'ין").

אכן, קוסטה ריקה היא גן עדן לא רק לבני האדם אלא גם לבעלי חיים.

 

אחר הצהריים התיישבנו על סירה ועשינו דרכנו אל תעלות טורטוגרו. ממש ממול ללודג' שלנו נמצא הכפר טורטוגרו, בו חיים כ- 700 איש. כפר קטן שבתיו הצנועים ממוקמים ברובם על פני כלונסאות, כדי להימנע מהצפות התעלות והים הקריבי. בעבר התפרנסו תושבי הכפר מצייד של צבי ים, יותר נכון, של צבות ים המגיעות אל החוף כדי להטיל את ביציהן. את הבשר הטעים היו מוכרים בכסף רב ואת הביצים שזה עתה הוטלו בגומות החול החמים היו נוהגים לאסוף לאלפיהן ולמכרן כמאכל תאווה. אך לא יותר, כיוון שקוסטה ריקה הפכה לשמורת טבע אחת גדולה, מעין גן לאומי שתכליתו להגן על ערכי הטבע על כל שלל צורותיהם במדינה, בין אם זה חי או צומח או דומם. האדם תופס את המקום האחרון במדרג העדיפויות של שמירת הטבע. ואכן, מאז שנות השבעים של המאה הקודמת הבינו תושבי המדינה הקטנה והמיוחדת הזאת כי ארצם משופעת בכל הטוב והיפה שבטבע, וכי אוצרות אלו הינם משאב אדיר לתיירות אקולוגית המתרחשת ממש בימים אלו בקוסטה ריקה.


מרטינז, משיט הסירה הצעיר נהג בסירתו במקצוענות רבה, והוביל אותנו אל נבכי הצמחייה העבותה הנחגרת לאורך גדות התעלות שבשמורת טורטוגרו.

תעלות אלו ברובן הן מעשה ידי אדם ותכליתן ליצור קשר בין היבשה עצמה לבין חופי הים הקריבי, שבצידו המערבי משתרעת קוסטה ריקה. עם השנים התפתחו במקום חוות שלוות, נבנו בתי מגורים ותושבי המקום מוצאים עד היום את פרנסתם מן התיירות השוקקת במקום.


וכך מצאנו עצמנו מתענגים על רגעי קסם שלווים במחיצת הטבע בהתגלמותו.

על פני המים השלווים, ולצד יערות גשם עבותים וצמחייתם הפולשת אל התעלות תלינו מבטינו שוב ושוב אל צמרות העצים בניסיון להתחקות אחר נץ האורב לטרפו, או משפחה של קופים שאגנים מנומנמים משהו, או למראה איגואנה ירוקה וכיוצא באלו בעלי חיים.
ובשלב מסוים, כאשר השמש כבר כמעט עמדה לשקוע, ושקט השתרר בין העצים ולאורך התעלות, ביקשה סילבי את כולנו להמתין רגע אחד בשקט ולהתייחד עם הטבע. מרטינז עצר סירתו ודממה הושלכה על פני המים ובקרב יושבי הסירה. היה זה אחד מרגע הקסם המעצימים ביותר שחוויתי בחיי. רגע בו האדם מדמים רעשיו, נותן זכות קדימה לטבע, והטבע על כל נציגיו מחלחל אל האדם כמו יוגה מבריאה ומרגיעה, כמו סם משכר

 

costa2

פרפר צבעוני ביערות טורטוגרו


זכות קדימה לטבע היא ערך יסוד בקוסטה ריקה. המדינה הקטנה, המשתרעת על פני שטח של 51,000 קמ"ר, והמונה 4.5 מיליון תושבים (המכונים "טיקוס") מצטיינת בגן עדן ענק המופיע בה במלוא יפעתו ובכל היבטיו.


קוסטה ריקה היא אוסף נדיר של נופים געשיים, רכסי הרים ומדרונות ועמקים ירוקים, שלהבות הפורצות מעצים שפרחיהם האדומים מלבלבים בכל אזור העמק המרכזי. בקוסטה ריקה שפע של איים קטנים, חופי ים רומנטיים, נהרות ומפלים, יערות גשם ויערות עננים וערפילים. בקוסטה ריקה מתקיים מפגש נדיר של אלפי מיני בעלי חיים; עופות, יונקים, זוחלים, דגים, פרפרים (כ- 1,400 מינים) ועוד.

 

בקוסטה ריקה יש למעלה מ- 1600 מיני סחלבים הפורחים ביערות ובינותם. ולכן המשפט השולט כאן הוא "פורה וידה" - Pura Vida, המרמז על חיי טבע טהורים. "פורה וידה" הפך להיות מעין ברכת שלום, סיסמת מפגש בין ה"טיקוס" וגם ערך ההולך ומאומץ יותר ויותר על ידי מאות אלפי התיירים הפוקדים את המדינה מידי שנה בשנה.


ה"טיקוס" הם אנשים פשוטים וצנועים כלפי חוץ, אך בעלי נפש זכה ויפה. ממש כמו הציפור הלאומית של קוסטה ריקה. אין לה, לציפור זו, המכונה יגווירו ? Yiguirro גלימת נוצות צבעונית ומפוארת כמו למקאו או לטוקן. נוצות אפורות חומות פשוטות הן תלבושתה, אך גרונה ומקורה מפיקים נעימות-ציוץ יפהפיות. חוקרים הצליחו להקליט תשע מלודיות שונות של הציפור המיוחדת הזאת, המפליאה זמרתה בעיקר בעונת קטיף הקפה, דצמבר ? פברואר. או אז עוצרים הקוטפים ממלאכתם ומתמכרים לשירת היגווירו. וממש כמו הציפור כך גם ה"טיקוס". אפורים ופשוטים למראה כלפי חוץ, אך נפשם מלאה ועשירה וטהורה כזמרת הציפור

.

costa3

לוע הר הגעש אירזו, במרכז קוסטה ריקה


ההיסטוריה של קוסטה ריקה החלה ב- 1502, כאשר קולומבוס שהה כאן במשך 17 יום, במסגרת מסעו הרביעי. הספן האמיץ התרשם מתכשיטי הזהב של מארחיו האינדיאנים והבין כי גילה חוף עתיר בזהב, ולכן כינה את המקום "החוף העשיר" (קוסטה ריקה, בספרדית). ואולם הבטחותיו וציפיותיו נתבדו במרוצת השנים ולכן מצאו הספרדים לנכון להקים במקום מושבה רשמית רק ב- 1562.

מיד עם הקמתה סומנה הקולוניה הספרדית החדשה כלא מוצלחת במיוחד. מעטים היו הספרדים שהתנחלו בה. מרבית המתנחלים של אז העדיפו את מושבות הצפון של מרכז אמריקה, ובראשן גואטמלה. בקוסטה ריקה החלה להיווצר קהילה צנועה של עובדי אדמה אשר עיבדו בעצמם את נחלותיהם ונמצאו מרוחקים מלב העניינים של הקולוניות הספרדיות במרכז אמריקה, קהילה כפרית הסובבת ערים צנועות כגון קרתאגו (עיר הבירה הראשונה של קוסטה ריקה), סן חוסה, הראדיה ואלחואלה. ריחוק זה יצר עם השנים אופי מיוחד ומתבדל של אנשים שעבדו קשה למחייתם (מעולם ללא עבדים) והעריכו איש את רעהו, עובדה שתביא את קוסטה ריקה להיות אחת הדמוקראטיות המובילות כיום באמריקה הלטינית.


בשנת 1821 נעזבו לנפשן הקולוניות במרכז אמריקה והוענקה להן עצמאות. לחוואיה של קוסטה ריקה נודע הדבר רק 4 שבועות מאוחר יותר ולפתע מצאו עצמם ה"טיקוס" נאלצים להתמודד עם דבר לא מוכר. עצמאות ושלטון עצמי. לאור חוסר הסכמה בין שני מחוזות, בשנת 1823, ניצח מחוז סן חוסה את מחוז קרתאגו בשאלה איזה שייכות תהא למדינה הקטנה, אשר בחרה באיחוד המרכז אמריקאי. או אז הועתקה הבירה לסן חוסה, ושם היא נמצאת עד היום.


במחצית השנייה של המאה ה- 19 היה ברור באירופה ובאמריקה כי העבדות הינה דבר שלילי ומאוס שיש לסלקו מן העולם. לרעיון זה היו מתנגדים רבים, דבר אשר הביא לפרוץ מלחמת האזרחים בארה"ב, בין ארצות הצפון לדרום השמרן והמבקש להנציח את העבדות. ב- 1856 ניסה אמריקאי בשם וויליאם ווקר להשתלט על ארצות מרכז אמריקה ולהפכן למדינות עבדות בשליטת ארצות הדרום בארה"ב. ניסיונו נכשל בעיקר בשל התקוממות מקוסטה ריקה, כאשר צבא מתנדבים בן 7000 איש גירש את הפולש ובהזדמנות זו, הנציח את הגיבור הלאומי של קוסטה ריקה, הלא הוא חואן סנטה מריה. מתופף צעיר אשר התנדב לרוץ עם לפיד בוער לעבר מצודת העץ של ווקר ולהצית אותה. הבחור שילם על מעשהו בחייו ואולם הפך לגיבור הלאומי למדינה שמלחמותיה כה מעטות (אם בכלל), והמיתוסים בה כה קלושים.

כיום שורר בקוסטה ריקה שלטון נאור כביכול, וזוהי המדינה היחידה בעולם שאין לה צבא לוחם. ואף כי המשטרה המקומית היא גוף חמוש ומאומן היטב, מתגאים ה"טיקוס" במגמות השלום שלהם ומהווים מודל לחיקוי במרבית מדינות מרכז אמריקה.


costa4

הדרך ההררית המשגעת אל הפסיפי הצפוני


אנשים פשוטים ונעימים הם ה"טיקוס". ההרכב האתני במדינה עומד על 95% צאצאי הספרדים, והשאר שחורים שאבותיהם היגיעו מג'מייקה בשלהי המאה ה- 19 לצורך הקמת מסילת הברזל. לצידם אפשר לראות שרידים של ה"מסטיסוס" (צאצאי האינדיאנים) וכן מולאטים ומעט מלוכסני עיניים. כ- 2.5 מיליון תושבים חיים בעיקר באזורים האורבאניים בעמק המרכזי, המשתרע בין שני רכסי הרים גבוהים במרכז המדינה. יתר 2 המיליון מוצאים פרנסתם בחקלאות בכפרים ההרריים או בתיירות תוססת לאורך חופי הים וביערות הגשם והעננים. פרנסתה העיקרית של המדינה נשענת על תיירות אקולוגית המושכת לכאן מאות אלפי מבקרים. לאחר הביקור בקוסטה ריקה נשבע התייר הנלהב כי לנצח לא יחסל בביתו פרפר או חרק או מקק, שלא לדבר על ציפור. אחרי התיירות צועדת תעשיית רכיבי מחשב ואחרי כן החקלאות ומוצריה, בעיקר בננות, אננס וקפה.


המשפחה הממוצעת מסורתית מאוד ואף כי צאצאיה מתקדמים ומשכילים (מעל 96% יודעי קרוא וכתוב), נשען התא המשפחתי על אמונות, אגדות עם ומיתוסים שנוצרו במרוצת השנים, בעיקר כדי להילחם בתופעות חברתיות שליליות כגון שכרות, פגיעה בזוגיות וכדומה.


דייקנות היא לא הדבר בהם מצטיינים ה"טיקוס". אם קבעת פגישה עם תושב בשעה שמונה, אל תתפלא אם יגיע בשעה תשע וגם לא יבין על מה המהומה... האגדה מספרת כי כאשר ביקש הקב"ה לחלק נחלות וארצות לבני העמים, איחרו ה"טיקוס" למפגש, כהרגלם, ולמעשה לא נותרה להם כל נחלה. אך מכיוון שאנשים נחמדים הם וטובי לב, הפצירו בקב"ה ושטחו בפניו מחילתם במאות קריאות "פורה וידה". אפילו הקב"ה לא יכול היה לעמוד בפני קסמם, נעתר להם והעניק להם את הנחלה אותה שמר לעצמו בלבד. ואכן, גן העדן כאן מגוון וגדול ויפיפה. מעל 25% משטחה של המדינה מוכרזים כשמורות טבע וכפארקים לאומיים ונחשבים לנחלת הכלל. אין לפגוע באזורים אלו והעובר על החוק נענש בחומרה רבה.


מצד שני קיימות מספר תופעות המאיימות על ערכי הטבע בקוסטה ריקה. גידולים חקלאיים רבים, בעיקר אננס וצמחי נוי המשווקים לאירופה, זוללים אדמות יער רבות ופוגעים ביערות הגשם הנצחיים של המדינה. גם הריסוסים הרבים והכימיקלים שנועדו לטייב את האדמה, מחלחלים אל מי התהום ופוגעים בתשתית הטבעית במקום.


בעיה נוספת, לא פחות מטרידה היא שוק הנדל"ן המשגשג כאן לאחרונה. בשנים האחרונות הפכה קוסטה ריקה לגן עדן למשקיעי נדל"ן, ובכל פינה ניתן לראות שלטים המכריזים על יוזמה נדלנ"ית זאת או אחרת. מעל 25% משטחיה של המדינה, בעיקר באזורים היפים ביותר, לאורך חופי הים, בלב יערות הגשם או בסמוך לאגמים, נמכרו כבר ליזמי נדל"ן מחו"ל. אלה הפכו את קוסטה ריקה לשוק אחד גדול ומאוס של נחלות, קרקעות, בתי מלון, מרכזי מגורים ומה לא. ההשתנות היא דרמאתית ביותר ומשנה לשנה צצים עוד ועוד עגורנים, מנופי בניה, ורבי קומות נוספים. לבד מהעובדה כי שללה של הארץ נגזל ונמכר למשקיעים זרים, הרי תנופת הבנייה, זוללת האדמה והמים, פוגעת אף היא באיזון העדין שיצר הטבע בארץ גן העדן הזו.

 

costa5

איכר מקומי גורר את שווריו למכלאה


לאחר שלושה ימי חלום בשמורת טורטוגרו הפלגנו אל הרציף הראשי ועלינו על האוטובוס למשך הטיול.

פנינו מועדות אל הצפון, אל שרשרת הרי הגעש.


קוסטה ריקה נמצאת על לוח יבשתי צר המחבר בין צפון אמריקה לדרום אמריקה, ונתחם בין הים הקריבי במזרח, לאוקיינוס הפסיפי (השקט), במערב. לוח זה סמוך מאוד לקו שבר טקטוני תת-אוקיינוסי המשתרע לאורך האוקיינוס הפסיפי, ולכן נמצא הלוח היבשתי נתון להתפרצויות געשיות תדירות ולרעידות אדמה. בראשית ינואר 2009 החרידה רעידת אדמה את אזור הר הגעש פואס, קברה תחתיה מספר מטיילים ויצרה הרס רב. בקוסטה ריקה יש שתי שרשרות של הרי געש, המקבילות לקו השבר הטקטוני שבלב האוקיינוס. לפחות 12 הרים עדיין פעילים ומלועות כמה מהם מיתמר עשן לבן, ועתים גם אפר וולקני וזרמי לבה קטנים.

קוסטה ריקה ידעה בעבר התפרצויות געשיות אלימות ביותר, בעיקר זאת שהתפרצה מלועו של הר הגעש ארנאל ב- 1967. עשרות אנשים קיפחו חיים, כפרים שלווים ששכנו על מדרונות ההר חרבו ונחלים מלאו בוצת אפר וולקני וגרמו להרס תשתיות חקלאיות.

עשינו פעמינו את הר הגעש ארנאל. הגשם מלווה אותנו, קצת אפרורי בחוץ ואנו חולפים על פני עשרות אלפי דונמים של מטעי בננות.
במאה ה- 19 התבססה פרנסתה העיקרית של קוסטה ריקה על גידול הקפה ומאות חוואים התעשרו ואף חברו בארגונים אשר לא פעם לחמו אלו באלו, וביחד נגד הממשלה, למען אינטרסים שונים. את הקפה נהגו להטעין על גבי עגלות משא קטנות רתומות לצמדי שוורים, ולנהוג אותן במשך שבועות ארוכים בדרכי ההר ובמורדותיו, בואכה נמלי היצוא הגדולים לחופי הים הקריבי או לחופי האוקיינוס הפסיפי.

 

אגדות ומסורות רבות נקשרו בכרכרת הקפה המסורתית, אשר עם השנים נהגו לעטר אותה, בעיקר הילדים, בשלל ציורים וצבעים. עונת איסוף הקפה מתרחשת בכל שנה בחודשים דצמבר ? פברואר, והמשפחות נהגו להיעזר בילדים במשימת הקטיף הידנית והמפרכת. לכן נהוג החופש הגדול בקוסטה ריקה בחודשים אלו, וכך גם נותר לאחר שירד הקפה מגדולתו. ואכן, בדרכנו אנו חולפים על פני כפרים שבליבם ניצב מבנה בית ספר צנוע, אך ריק מתלמידיו. במחצית השנייה של המאה ה- 19 יזמה הממשלה הקמת מסילת ברזל ארוכה שתחליף את כרכרות הקפה המסורתיות. עם השלמת המסילה, ב- 1871, התברר כי לממשלה אין כסף לשלם ליזם האמריקאי אשר התפשר בתמורה על קבלת עשרות אלפי דונמים של אדמה פורייה במחוז המזרחי הסמוך לים הקריבי. אותו יזם נטע כאן מטעי בננות והיה ממקימי חברת הפירות המאוחדת, אשר שנים אחר כך שלטה בכל מרכז אמריקה. גם כיום נטועים כאן מטעי הבננות הנשלטים על ידי אמריקאיים. הבננות של קוסטה ריקה ידועות בטעמן המתוק ובמגוון רב של צורות. החל מבננות זעירות מתקתקות מאוד, ועד לבננות גסות ("פלאטנו"), שאינן ניתנות למאכל אלא לבישול, טיגון או אפייה.

 

costa6

עבדכם ניצב ברקע הר הגעש ארנאל


אחר הצהריים אנו מגיעים אל עיירה קטנה בשם לה פורטונה, המונה כ- 2000 תושבים. אנו מבקשים מעט מזור לישבן המטולטל מן הנסיעות בדרכים משובשות, ואני מכריז על הפסקה של שעה וחצי. קצת להתאושש, קצת לקנות ובעיקר, לאכול משהו לצהריים. המסעדה המקומית העממית נקראת "סודה", ומגישים בה מבחר מאכלים מקומיים טעימים להפליא המבוססים על בשר חזיר, עוף, אורז ושעועית שחורה, מחית תירס ופלאטנו (הבננה המטוגנת). איש איש פונה לדרכו ולמעשיו ואני מביט אל עבר המקום בו היה אמור להזדקר הר הגעש ארנאל. כרגע הוא מכוסה עננים ואפילו גשם קל מתחיל לרדת. נזכרתי שנדירות הן הפעמים בהן ניתן לחזות במלוא יפעתו של ההר החרוטי הנשגב הזה, ואמרתי לעצמי "נו מילא, נקנה כבר גלויה..."


ואולם עם תום ההפסקה התברר כי הגשם שירד זה עתה פיזר את העננים, ותוך כדי התקדמותנו נחשף ההר מולנו במלוא הדרו. ברור כשלג, גבוה ושגיא, מורדותיו ירוקים ומלועו מיתמר עשן לבן המרמז על פעילות געשית. הארנאל ידוע בפעילות המתרחשת בו כמעט כל 10 דקות, ברמות נמוכות של עצמה.


המשך המסע לוקח אותנו אל מכלול של גשרים תלויים על פני אחד מיערות הגשם המרהיבים של קוסטה ריקה.

יער גשם מוגדר ככזה בשל קרבתו לקו המשווה, וכן בשל העובדה כי הוא נהנה מ- 3,000 ממ"ר גשם בשנה, לפחות. יער שכזה שילב מגוון של עצים (מעל 1,400 מינים), מטפסים, בני שיח, שרכים, צמחים נמוכים רחבי עלה, חזזיות, פטריות, פרחים וסחלבים זעירים ובעיקר, בעלי חיים חמקמקים.


מאבק עצום מתרחש ביער שכזה, ובעיקר ביערות עננים, אלו שעננים וערפילים אופפים אותם רוב ימות השנה ומעניקים להם נופך מסתורי. המאבק המתרחש בין הצמחים השונים על מעט קרינת שמש, במידה ויש כזו, הוא אדיר. מרבית העצים מיתמרים לגובה של 70 מטרים ואף יותר, גזעיהם ישרים וצמרתם דקת עלים. המאבק מתעצם גם נוכח מיעוט הקרקע העומדת לרשות הצמחים וחלקם מטפסים על העצים וחונקים אותם. למטה, בסמוך לקרקע מתפתחים הצמחים רחבי העלים, מתאמצים ככל יכולתם להטמיע את קרני השמש המעטות.


ומעל כל אלו אנו נעים על פני סדרה של גשרים תלויים בין שמים וארץ, מתנדנדים ומפחידים ומשקיפים על פני צמרות העצים ואל הנוף המרהיב הנגלה לנגד עינינו.

בערב כבר הרשינו לעצמנו להרפות שרירים ומתח במרחצאות המים החמים של ארנאל, לטבול וליהנות מן הפעילות של הטבע על מקורות המים המתחממים בשל געשיות אזור כולו.


כמה ימים אחר כך, כבר ראינו הרבה, אך לא שבענו, כבר התרשמנו אך ביקשנו עוד ועוד.

קוסטה ריקה היא המקום האולטימטיבי לכל המבקש להתחבר אל הטבע, אל הפשטות, לשכוח, ולו למספר ימים את הבלי הציוויליזציה המקומית שלנו. מקום בו כל קופיף, או דביבון, כל פרפר, איגואנה או ציפור גורמים למבקר לקפוא במקומו, לשאת עיניו למרומים ולהרהר שוב ושוב בחוסר ההיגיון ובחוסר הפרופורציות בין גני עדן וחיי טבע טהורים שכאלו, לבין הביצות העכורות והלא ממש חשובות בהן אנו שקועים.

אכן, ארץ ה"פורה וידה" - Pura Vida


המלצה קטנה אך משמעותית.

בלב יער עננים סבוך ומרשים, ממש על אם הדרך הראשית למרבית האתרים בצפון המדינה, אתרי הגעש והיער, הפריחה וחופי הים, ניצב לו מלון קטן ויפהפה, מלון המנוהל על ידי חבורת ישראלים צעירים השוהים כאן כבר קרוב לשלוש שנים.
במלון - Lands of Love ניכר יופיו של הטבע בכל פינה. הישראלים המיוחדים הללו שוקדים על מראה טבעי אך מהודר למלון, הבנוי כלודג' הררי מרשים. בתי הלודג' בנויים על צלע גבעה הסמוכה אל היער עצמו, ומשקיפים על עמק מטופח בו נמצאת בריכת השחייה. אפשר לטייל בשבילי היער וליהנות מעצמת הטבע ומבעלי החיים המנתרים בין ענפי העצים.


costa7

מבט אל המלון- Lands of Love

 

מסעדת המלון מגישה אוכל מגוון ומעולה, המבוסס על מתכונים ייחודיים ועל מזון טבעי אנין במיוחד.
צוות המלון המסור מציע גם שפע פעילויות מגוונות לאורחיו בסביבה בפרט, ובקוסטה ריקה בכלל


כתב: עוזי טאובר, לגלות עולמות אחרים

 

מידע נוסף

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."

 

משתמשים מחוברים

לרשימה המלאה
יש לנו 132 אורחים מחוברים

יש להתחבר על מנת לראות את המשתמשים המחוברים

לוח מודעות