סוכנויות התיירות משווקות את קפריסין כ"אי לכל עונה", אני בחרתי באביב. חמישים דקות הטיסה המפרידות בין תל אביב ללרנקה חלפו ביעף. צירוף מקרים מפתיע גרם לכך שקבלנו רכב שכור משודרג: לזוג שהגיע לדוכן של "אויס" שתי דקות לפנינו, היה שם משפחה זהה לזה שלנו. הם קבלו את המכונית שיועדה לנו, התפעלו ומהרו להסתלק. כאשר הבינה הפקידה את הטעות שעשתה (לא שמה לב לשמות הפרטיים), היה כבר מאוחר לקרוא להם בחזרה. אי לכך קבלנו מכונית שברולט אוטומטית גדולה ומהודרת. עלינו מיד על הכביש לניקוסיה.
לקח לבעלי כעשר דקות להשתלב בנסיעה בצד שמאל. ההשתלבות בכביש מהיר קלה יותר. הבעיות מתחילות בכבישים עירוניים צפופים ובפניות ימינה. למען האמת, זה די מבהיל עד שמתרגלים שהמכוניות ממול מגיעות בדיוק מן הכיוון ההפוך!
בניקוסיה אהבתי ארבעה דברים: את הרובע העתיק על סמטאותיו הציוריות, את פסלו הענק והמרשים של הארכיבישוף מקריוס, את מוזיאון קפריסין שבו נמצאים פסל אפרודיטה ופסל הקיסר הרומי ספטימוס סוורוס וממצאים מעניינים נוספים, ואת מלון קליאופטרה הנעים והאלגנטי בו התאכסנו.
בלימסול אהבתי את הטיילת הארוכה ארוכה לחוף הים. בטיילת, שנחנכה בשנת 2003, יש שורת עצים גזומים בצורת פטריות וביניהם מפוזרים פסלים שונים. ביום ראשון הומה הטיילת מבקרים המחלקים זמנם בין ההליכה לבין הישיבה באחד מבתי הקפה והמסעדות הרבים הפזורים לאורך החוף.
כאשר התרחקנו מעט מן הטיילת ונכנסנו לפנים העיר, הגענו לכנסיה גדולה ומרשימה. נכנסנו וישבנו לנוח בה מעט. קירות הכנסייה ותקרתה צבועים בצבעים עזים ומכוסים ציורי קדושים. על הקיר הקדמי תלויות עבודות עץ וכסף יפות ושורת תמונות ממוסגרות של קדושים. והנה נגלה לעיני מחזה מפתיע: כל אישה שנכנסה לכנסייה ניגשה לשורת התמונות, הצטלבה, כרעה ברך ונשקה לכל אחת מהן כשהיא ממלמלת תפילה. בתחילה חשבתי שרק נשים מבוגרות ולבושות שחורים עושות זאת, אולם לאחר דקות אחדות נכנסה אישה צעירה בלבוש אופנתי, בזרועותיה תינוק ואתה נערה (אחותה?) ושתיהן עשו בדיוק אותו הדבר!
הנסיעה להרי הטרודוס מביאה את התייר לנופים יפים: יערות עצי אורן, פרדסים, כרמים ועמקים ירוקים. לאורך הדרך חגיגה צהובה: חרציות, חמציצים, פרח החרדל, קידה שעירה ועוד פרחים שאת שמם איני יודעת.
בכפרים הקטנים הבתים הם מאבן, הסמטאות צרות והכנסייה היא מרכז הכפר. חיפשתי את רוקמות התחרה שעליהן קראתי במדריך לתייר אך לא מצאתין. לעומת זאת הזמינו אותי נשים מבוגרות רבות להיכנס לחנויות שלהן על מנת לראות (וכמובן לקנות...) את המפות, המפיות, הציפיות, השמשיות וחולצות התחרה.
בסמוך לאחד הכפרים זורם מפל קלדוניה. הטיפוס אליו אינו קל אך בהחלט שווה ומזמן חוויה נפלאה.
בעיירת הנופש טרודוס היה עדיין שלג בצדי הדרך ועל מדרונות ההרים. הספקנו לטייל מעט ולאכול במסעדה הכפרית ואז החלה סופת שלגים. מראה הפתיתים הצחורים הנושרים מטה היה מרהיב! הירידה מן ההר בשלג ובגשם הייתה הרבה פחות מרהיבה... שעת נסיעה הובילה אותנו לעיירת החוף פאפוס ובה זרחה השמש והתיירים השתזפו על החוף.
פאפוס במערב האי, היא, לדעתי, העיר המקסימה ביותר בקפריסין. אזור הנמל, שבקצהו מצודה ולאורכו בתי קפה, מסעדות ומלונות, הוא רומנטי ביותר בשעות הערב כאשר נדלקים הפנסים ואורותיהם מרצדים על פני המים. כדאי מאוד לבקר בקברי המלכים החצובים בסלע ובפסיפסים המדהימים שנתגלו בבתי העשירים של התקופה העתיקה.
איה-נאפה במזרח האי (והעיירות הסמוכות אליה), היא עוד אזור נופש יפה המצויד בכל הדרוש לקליטת תיירי השמש.
הגענו עד לכף גרקו, הקצה המזרחי ביותר של קפריסין. עמדנו לבדנו על גבעת כורכר והשקפנו על מפרץ קטן שמימיו בצבע טורקיז מהמם. לכל מלוא העין ראינו רק גוונים של כחול עד קצה האופק.
טיולנו הסתיים בעיר לרנקה המתהדרת גם היא בטיילת יפה על חוף הים. הקפריסאים אדיבים וחביבים מאוד וכולם דוברי אנגלית טובה, חבל רק שהמחירים באי האהבה הזה יקרים.
יונה דורון 
