עוד כשתכננתי את הטיול שלי לאוסטרליה ידעתי שאני רוצה להגשים חלום ישן נושן והוא לעלות ולעבוד על אונית ציידי הטונה. במשך רוב הטיול נסתי לשאול המון מטיילים אם הם יודעים איך אפשר
למצוא כזאת אוניה. היו המון תשובות אבל כולן הובילו לכלום. אף אחד באמת לא ידע. וכמו שכל הדברים הטובים קורים ברגש שהכי לא מצפים לו. המשכתי את הדרך בעכבות מידע על עבודה בחקלאות בעיירה בנדרברג. שם אפשר היה לעבוד בקטיף אננס ועוד כל מיני עבודות דוחק אחרות. יצא שהגעתי מעט לפני סוף העונה וכול המעבודות היו תפוסות. כמו כן היה מאוד מסובך לקבל שם עבודה כי הרשויות חיפשו שם עובדים לא חוקיים כל הזמן. כך יצא, שבקרוואן פארק שהייתי בו ישב באוהל קטן אוסטרלי שיכור וחסר שיניים. איך שהוא התגלגלה שיחה ושאלתי אותו אם הוא יודע איך אפשר לעבוד על אוניית טונה. להפתעתי האיש עבד על כזאת אוניה והיה לו מידע רב. מפתיע עוד יותר שממש בנמל הקטן של בנדנברג עוגנות לפעמים אוניות כאילו ושפשוט מאוד ללכת לשאול במקום אם צריכים נער סיפון. מיד עליתי לניסן האדומה ודהרנו לנמל. אכן נמל קטן מאוד. מאוד הכוונה למאוד. אולי שתי סירות וסנטה רוזה - שמחכה רק לי. סנטה רוזה היא אוניה או יותר נכון ספינה של 100 פיט חמישה אנשי צוות וקפטן אבוריג'ני. אני בדיוק השישי שלו הם חיכו. מיד הם צרפו אותי אליהם. היינו שבוע נוסף בנמל בהכנות לקראת יציאה של שבועיים לים הגדול.
