מסע לתוך עצמי

                                    השגרה המבורכת

יום שבת אחר הצהריים.שבת רגועה לסימתי ולי. היא קוראת ואני מול המחשב.מדי פעם משוחחים בינינו.מעלים רעיונות. אנחנו לאחר תנומת  הצהריים של השבת.

 כתבתי לא מכבר שאחד הדברים החשובים לזוג הוא למצוא תחביבים משותפים, עניין משותף.קישורים וכישורים של עשייה משותפת.לטווח הארוך מצאנו את היעוד שלנו.בחרנו בדרך משותפת של ייעוץ. נעבור  מספר קורסים, נקרא ,נשכיל ונלמד.

 אנחנו ,עתה, במציאת יעדים קצרי טווח של עשייה משותפת. ביום שני נארח מספר זוגות .חברים שלה, חברים שלי, חברים של שנינו. זו תהיה תחילתה  או המשך של פתיחת מעגל חברים הנפגשים יחדיו ומעלים נושאים לדיון במסגרת אוירה נעימה.אין כמו סימתי באירוח ובמתן אוירה נעימה לנו ולאורחים.היא מצטיינת בכך.

 היום בערב נלך ביחד למשחק כדורגל.כן.. משחק בין הפועל פתח תקוה לבני יהודה.אני חובב כדורגל.סימתי מעט פחות.טוב הרבה פחות. אבל ננסה לחוות ביחד את המשחק.אם ימצא חן בעיננו נמשיך.אם לאו? אזי נפסיק. ם מקומו של הדיג לא נפקד.קבענו שהשבוע נצא לדוג בהרכב מעט רחב: סימתי, ביתה, בני ואנוכי. סבור שיהיה בכך חוויה נעימה לכולנו.

 ההליכות המשותפות שלנו מידי יום מוסיפות אף הן לחוויות השותפות והזוגיות..כך צפייה משותפת בסרטים, קריאה של ספרים ולאחר מכן העברת רשמים על משמעות ותוכנו של הספר.נהנים למצוא אתרים מעניינים באינטרנט.אוהבים את ארוחות הערב המשותפות.את ההגעה למיטה בסופו של יום.את רגעי הקסם של הבוקר.

 כל כך נעים שאין תזזיתיות.אין  תחושת רדיפה, אין תחושה של החמצה.הידיעה הכה ברורה של שנינו יחדיו.של שנינו כמשלימים זה את זה.התחושה  הכה אמיתית שאנו ביחד עתה, בהמשך ולכל החיים היא מהותה של אותה שגרה מבורכת.

 זו השגרה וזו ההתרגעות..זו  השלווה . זו האהבה.

ד"ר אבי זלבה

זוגיות | ד"ר אבי זלבה | סימה שטיין | עשייה משותפת | דיג | הנאה

                                         מרכיבי הזוגיות הטובה

 שבת בבוקר.יום חג.חג הסוכות.קמנו,כמעט כרגיל אפשר לומר, מוקדם.שש בבוקר ומולי פנים מחייכות של אהובתי."חלמתי חלום" היא אומרת לי.רוצה לשתף אותי.רוצה שנחלוק אותו ביחד את החלום הפרטי שלה.

 חשבתי על הזוגיות שלנו  אמש .חשבתי על תחושת השיתוף הקיימת בין שנינו.על תחושת היחד.על תחושת החברות הכה עמוקה המתפתחת בין סימתי לביני.מנסה לערוך ולבחון את המרכיבים השונים לזוגיות טובה .יודע שלנו יש אותם.אמנה חלק מהם במאמר זה:

נאמנות-מילת המפתח, ביטוי הבסיס,התשתית עליה נבנית כל הזוגיות.נאמנות פיזית וגם רגשית."כל כך הרבה אנרגיה מבוזבזת באי נאמנות" אמרה לי פעם ידידה טובה וצדקה.הנאמנות חייבת להגיע מתוכך.רק ממך.זוגתך לחיים/אהובתך/חברתך לא יכולה להיות הגורם להיותך נאמן.כי אז זה גורם משני ולא קבוע.זה הופך להיות "בחזקת תלוי בדבר".רק אם אתה עם עצמך ,רק אם אתה מתוכך מקבל את הנאמנות כבסיס אמיתי לחיים משותפים עם בת זוג. רק אז תוכל בפתוח קשר אמיתי,מספק, אוהב ואמיתי.הנאמנות הבאה מתוכך היא הבסיס לכל הגורמים הנוספים אותם אמנה.חלקם שזורים זה בזה.חלקם מקדימים או מאחרים את הנאמנות .כולם יחדיו הם הבסיס לזוגיות שאנו כה משוועים לה.

פתיחות- אין מה להסתיר בזוגיות.אין טעם להסתיר את עברך, עגום עד כמה שיהיה.שתף אותה בלבטים ובפחדים שלך.הצג לה את חבריך.שתף אותה בנושאים המשמחים אותך, המעציבים אותך.אל תסתיר מאומה."לשקר אין רגליים" וזה נכון במערכת זוגית. עברך הוא שלך. זכותה לדעת עליו.זה חלק מפתיחות בין בני זוג..חלק מהעניין המשותף.חלק ממערכת זוגית שבינך לבינה.חלק מהיותכם ביחד כזוג.

חברות- היא החברה הכי טובה שלך.אתה החבר הכי טוב שלה.צריך שיהיה לכם תחומי עניין משותפים.אם אין- צרו אותם.חברים טובים מתחלקים בכל.בממון, ברגשות, במחסור, בהנאה, בפחדים, בתקווה ובעתיד.חברות מעין זו המושתת על נאמנות ופתיחות היא החזקה ביותר. היא גם הנכונה ביותר."נצלו" כל אחד את היתרונות היחסיים של בן הזוג.זוגתי ואהובתי היא אחות בחדר מיון."מנצל" את כישוריה הרבים בתחום הרפואה כדי להתייעץ איתה על נושאים בתחום הרפואה שאינם נהירים לי.היא נעזרת  בכישורי כדי להבין דברים באמצעותי.דרך עיני.

 יש , כמובן, עוד נושאים רבים המהווים בסיס לזוגיות טובה.ארחיב עליהם בהמשך.יוצאים להליכה משותפת.

 נזכר בחיוכה מהבוקר.נזכר ומאושר.

ד"ר אבי זלבה

                                              השנה החדשה

  עוד מעט קט מסתיימת לה השנה החולפת ומתחילה החדשה.יום ראשון בתחילת הערב. כמעט בסיפה של השנה החדשה המבטיחה לנו כה רבות.המשך טבעי לשנה החולפת (לפחות לשמונת החודשים האחרונים שבה).שנת האוצר קראתי לה.שנת סימה.שנה מבורכת, שנה של אהבה ענקית, שנה של נאמנות וחברות אין קץ. שנה של היפוך חשיבתי מושלם.

 עדיין נותרו ספיחים מנוולים מהשנה שחלפה.נעשו לי כמה עוולות שעל חלקן איני מתכוון לוותר. לא יכול, לא רוצה וסבור שזה יהיה בלתי צודק ומוסרי מבחינתי לשכוח אותן.כקרימינולוג בהשכלתי אני דוגל בשיטת ענישה המתאימה לעוול שנגרם.לא יותר אך גם לא פחות מכך.קשה לי עם זה כי אני בעולם אחר עתה של מושגים, חשיבה ופעולה.אך דבר אחד למדתי,לא להשאיר דברים בלתי סגורים עם אנשים דורשי רעתך.הם עלולים להסיק מכך מסקנות לא נכונות עליך, על מהותך, על אופייך  ועל ראיית החיים שלך.

 השנה החדשה מתחילה , כמובן, היטב. זוגתי לחיים.כן, זוגתי לחיים כפי  שהיא ואני הגדרנו זאת מבלים היטב, מארחים את ילדי וילדיה והיום נחגוג לאבי  את יום הולדתו ה 84. ניסע לשם עם ביתה המדהימה של זוגתי. מיה החמודה.מיה שטיין.

 הרבה תוכניות יש לנו לשנה הבאה.נסיעת נופש לצפון למספר ימים. נופש בתאילנד ואולי גם נופש בארצות הברית. עניינים של מכירת הדירה המשותפת ,בשלב זה  לגרושה של סימתי ולסימה. חיפוש דירה משותפת לנו.תחילת ההכנות לפרישתי ממקום העבודה בעוד פחות משנתיים.קורסים משותפים שלה ולש לאימון לזוגיות.( אנחנו נהיה מאמנים), בישול.אולי עוד דברים שימצאו חן בעיני שנינו. פיתוח תחביבים משותפים שלנו.

  מאחל לנו שנה טובה.יודע שהיא תהיה שנה מצוינת.

מודה לה ומודה לאלוהים על שמצאנו אחד את השנייה.

ד"ר אבי זלבה

שנה חדשה | שנה טובה | אלוהים | מיה שטיין

                                                שחר של יום חדש

"שחר של יום חדש" הוא ביטוי הרווח בספרות ובקולנוע.זהו ביטוי אופטימי המצביע בפנינו על תחילה חדשה.על אופקים חדשים על כיוון חדש.שחר של יום חדש הוא המשפט הנכון ביותר ליום השני של ראש השנה.היום הראשון של תחילת השנה חוסה עדיין בצילה של השנה החולפת.היום השני של החג מהווה את הפתיחה הרשמית של השנה החדשה לכל היהודים באשר הם בעולם.

 אני מיישם את הביטוי הזה.יום חג הוא היום.השעה היא שש ועשרים ואני יושב מול המחשב וכותב.אין זה מקרי.זה מכוון.שחר של יום חדש משמעותו להיות בתחילה חדשה.בהתכוונות אחרת.בראיה אחרת ובהתייחסות אחרת אל עצמך ואל הסובבים אותך.

 שחר של יום חדש שהתחיל עם ממטרי גשם עזים.ריח הגשם מכה בך בעוצמה.הרחובות רטובים.שלוליות נקוות בכל מקום.סימתי עובדת הבוקר בחדר המיון.זו הסיבה לקימתי הכה מוקדמת.קמים בנחת.קמים עם חיוך.אני מסיע אותה לבית החולים.כמובן שאני מסיע אותה ביום גשם זה.זה כה ברור לי בתחילתה של השנה החדשה.שנה של המשכיות מהשנה החולפת שלמעלה ממחציתה השנייה כה היטיבה איתי.

 יום ראשון בשבוע.יום שני לתחילת השנה החדשה.יום שלישי לחג שהתחיל גם בערבו של יום השישי.חג שהוא כה שמח עבורי.חג שבו נפגשנו עם כל משפחתי.חג שבו אפגוש ואחגוג עם הורי את יום ההולדת של אבי.חג שבו אנחנו ביחד."ככה סתם באמצע החיים" אנחנו יחדיו עם מציאות קיימת ונפלאה ותקווה לעתיד משותף וטוב לפחות כמו בשנה החולפת.

 הגשם עדיין יורד.יורה אנו קוראים לו.מביט מבעד לחלון.אפור בחוץ ובהיר לי בלב.שקט מוחלט.שקט של אווירת חג.

חג לעם ישראל וחג לי בלב.

ד"ר אבי זלבה

שחר של יום חדש | שנה חדשה | גשם | שנה טובה | ממטרים | ממטרי גשם

                                                       ראש השנה

 השנה שחלפה.זו הייתה אחת השנים החשובות בחיי.איני יודע באם לא החשובה ביותר.זו הייתה שנה שהתחילה בשפל  בלתי נסבל וכואב ומסתיימת בשיא של חיי.שיא של אושר  ושלמות מחשבתית ונפשית. זו הייתה שנה שבה ערכתי מסע מרתק את "הלא נודע".מסע לתוך עצמי.מסע אמיץ וחושפני שבו הבנתי את המהות שלי עצמי.

 ראש השנה החולפת.היום הראשון שבו זכור לי היטב. זה היה יום של ריקנות נפשית. יום של דכדוך, יום של  טביעה בים אין סופי של תהומות.תהום שלא ידעתי ולא שיערתי עד כמה עמוקה היא עוד הדרך.תהומות שבהם אתה מחליק מבלי יכולת לשלוט על עצמך, על פעולותיך ,על חייך.תהומות שבהם הכול חשוך ואינך מצפה  לשביב אור, לשביב תקווה.

 ראש השנה החולפת שבהם לא מצאתי מנוח לנפשי הדואבת. עדיין ,בקריסה פנימית וחיצונית.עדיין נאחז בבדלי החיים הקודמים.חושב במונחים מוטעים של מציאות בלתי אפשרית ושאינה קיימת.מחפש מזור במקומות הלא נכונים.במקומות שבהם אין תקומה, אין תכלית, אין פתרון ואין תשובה לבעיות היסוד שלי.

 ראש השנה החולפת שהתמשך עבורי כמו סיוט שאינו נגמר.יומיים של חג לרוב רובו של עם ישראל וסבל עבורי.ימים של צפייה דרוכה לשום דבר. ימים של תקווה קסומה לדבר שלא ייתכן.צפייה לשינוי חיצוני מבלי להבין אז שהשינוי חייב לבוא ממני.רק אני אוכל לשנות את מצבי  לאחר שאפתח מודעות לסיבה שהביאה אותי לתחתית עמוקה זו.

 ראש השנה החולפת שלא השכלתי להבין את מקור הבעיה שלי.צפיתי להתרחשויות שלא היה סיכוי שהם יתהוו. כי הם היו בי פנימה.הם לא היו חיצוניים לי.זו הייתה התקופה והעת שלא הבנתי זאת. לא יכולתי להבין זאת כל עוד לא הגעתי לתחתית.לא הבנתי זאת, לא ידעתי זאת ז. לא היה סיכוי בעולם שאבין זאת בעת ההיא.

 ראש השנה החולפת עשרה ימים לפני יום הכיפור.היום שבו התחיל התהליך.היום ששינה את חיי לנצח.ראש השנה החולפת חתם שנה מבוזבזת, ריקנית ומיותרת מבחינתי.אבל,אין טוב ללא רע כי אין בסיס להשוואה.הרע דאז הוביל אותי לטוב של היום.

 ראש השמה הנוכחי.לאחר השנה הדרמטית (וזו אינה לצרכי מליצה) שעברתי.הוא חג שמח מאוד עבורי.חג שמח עבור סימתי, חג שמח עבור ילדי, חג שמח עבור ילדיה.זהו המשך לשנה טובה שהייתה ולשנה טובה יותר בהמשך.

"תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה" – לי זה קורה.

ד"ר אבי זלבה

שנה טובה | שנה חדשה | שנה שחלפה | נפש | ריקנות | שמחה | עצב | ד"ר אבי זלבה

שבת ,שעות הבוקר.סימתי עובדת בחדר המיון בבית החולים.אני לאחר הליכה בת שעה.יושב מול המחשב.משחק ברידג' עם שחקנים מכל העולם תודות לנפלאות האינטרנט ומודה למזלי הטוב.כותב מאמר אחד או שניים על נושא לשון הרע. חושב על טבעו של האדם.חושב על כל האנשים הטובים שנקרו בדרכנו.בדרך המשותפת של סימתי ושלי. חלקם התאדו להם ככל שהקשר בין שנינו התהדק.חלקם הפכו להיות חברים קרובים יותר.זה טבעו של עולם, אני חושב לעצמי. יש גם אנשים רעים בעולם הזה. אנשים שהקשר ביני לבין סימתי  אינו לרוחם. קשה להם לקבל אותו,להבין את עוצמתו, את איכותו. קשה להם. אכן בעיה שלהם ולא שלנו.

  שבת בבוקר. מגיע לחדר המיון להשתתף בארוחת הבוקר המסורתית.ארוחה של סלט בריאות ענק אותו מכינה סימתי, חלה טובה, בליל גבינה.ארוחה לאנשים עסוקים אני חושב לעצמי.ארוחה לאנשים עובדים המגיעה להם. משוחח להנאתי עם רופאה פנימאית. משוחח ולומד דברים חדשים. מעניין להקשיב לה. מעניין לשמוע על לבטים, קריירה וציונות ללא מרכאות מבחינתה. כן, יש עדיין אנשים כאלו.

 שבת בצהריים.אוסף את האישה שלי מחדר המיון. מתחבקים בבית החולים. זה מותר כאשר אוהבים ואנחנו אוהבים..מגיעים הביתה. אוכלים ופורשים לחדרנו. נמצאים ביחד. יחד של זוגיות.

 שבת אחר הצהריים. נוסעים לירושלים לבקר את בתי, לבקר חברת ילדות של סימה. שעת נסיעה קסומה. מאזינים לאלבום הכפול של לאונרד כהן.מחזיקים ידיים. ( לא להיבהל רק  יד אחת).נסיעה נעימה.נוסע  לאיטי.נהנה וחש את היותנו יחדיו.רק היא ואני ומוסיקה נפלאה המנוגנת בעוצמה בחלל הרכב.משוחחים.מקשיבים.מתבוננים על הנוף. מתבוננים אחד על השני.מחייכים בסיפוק פנימי. תחושות קלות של אושר פורצות ומתמזגות בחלל הרכב.ריח נעים יש לאושר אני חושב בלבי.

 שבת בערב.חוזרים מירושלים.בקרנו את אילה בתי.היא שמחה לבואנו במגבלות היכולות שלה.במעון בו היא שוהה עתה למספר ימים שמחנו לבואנו.ראינו במו עיננו עד כמה תרומתנו במתן כלי מיטה ובגדים  יעילה וחשובה. נעים לדעת ולראות שתרומתנו כה חשובה במקום הזה. נותן תחושה קלה של גאווה ונעימות.הצלחנו, באמת סייענו להם. הפגישה בין סימתי לחברת הילדות הייתה מרגשת.הן שמחו מאוד.כך גם בעלה. שמח לראות אותה ונדמה לי שגם אותי. לפתע , ראיתי את סימתי עשרים וחמש שנה קודם לכן בקורס האחיות.ראיתי ואהבתי את שראיתי.את השמחה, הזיכרונות  המתפרצים , החיבה והכבוד ההדדי .

 שבת לקראת לילה.יוצאים להליכה. הליכה של צעידה , הליכה של הגוף והנפש החוברים להם יחדיו.הליכה לסיומו של יום שבת מופלא ונעים. שבת  של  זוגיות ,שבת של חיבה ואהבה. שבת כשבתות אחרות בעבר ,בהווה ובעתיד.

"אלי שלא יגמר לעולם" אני חושב לעצמי.

ד"ר אבי זלבה

אושר | קסם | סחמה שטיין | אהבתי | ירושלים

                           שבת בבוקר

"אבי , אני מאחרת לעבודה " שמעתי מלמול מאישה סתורת שיער .פקחתי עין תורנית והסתכלתי על סימתי."מה קרה?" שאלתי בטון מעט מנומנם. "השעה היא עשרה לשש והשעון לא צלצל."היא השיבה והתרפקה עלי.קמנו במהירות."אני אסיע אותך לבית החולים, כמובן" אמרתי והסתכלתי על דמותה המרשימה.אישה נאה מאוד מצאתי חשבתי לעצמי.אישה מחייכת גם בעתות לחץ מעין אלו.

 האיחור לחדר המיון היה בטווח של דקות מעטות.טווח סביר של איחור בבוקרו של יום שבת.החזרתי את הרכב לחנייה ויצאתי להליכתי היומית.לצעוד בשבת בבוקר מוקדם זו חוויה נעימה.השקט זועק מכל פינה,זה הזמן שבו מתערבבים להם הזמנים.צעירים חוזרים מבילוי לילה.נשיקה אחרונה לאהובה.חיבוק אחרון, שיחה אחרונה בין זוגות צעירים שכל אחד מהם מסיים את הלילה בבית ההורים.נהגי מוניות טרוטי עיניים אחר ללה סוער של נהיגה והובלת מבלים. צעירות צועדות להן ומפטפטות בכל רם על קורות הלילה האחרון.

 שלוש ניידות משטרה ראיתי בבוקר זה.מספר מפתיע של ניידות משטרה ונוכחות משטרתית.תהיתי באם אלו שוטרי משמרת הלילה או שוטרי משמרת הבוקר.הייתה נוכחות וזה חשוב.

 מנגד, משכימי קום כמוני הצועדים בנמרצות ובנחישות.מוציאי כלבים לבוקר חדש. ראיתי פועל ניקיון מנקה את הרחוב.תמה על כך.האם יש פועלי ניקיון בפתח תקוה בשבת? זה מעניין ואבדוק זאת.דתיים משכימי קום צועדים בזריזות לבתי הכנסת לקראת תפילות הבוקר.לבושים בחולצה לבנה, ספר תורה בידם.אחיות לבושות כולן לבן ממתינות להסעה שתיקח אותן לבתי החולים שבעיר ומחוצה לה. ובעיקר שקט של שבת.שקט של נעימות ורוגע.

 צועד לי להנאתי.חושב, חושב רבות.    חלק מהמחשבות הן בנאליות להפליא :להיכן ללכת? מה המסלול החביב עלי היום? מה נעשה היום? סימתי ואני.מנגד חושב מחשבות עמוקות יותר על החיים? מהותם? מי קובע לנו בסופו של דבר איך וכיצד נחיה? עד כמה אנו אדונים לעצמינו, לגופנו, לחירותנו. לעתים, שוקע במחשבות מעמיקות יותר על היקום, אלוהים, כח עליון .חושב וצועד.הגוף נהנה, מרחיב את צעדי, הולך מהר יותר.חזק יותר ,נמרץ יותר.מרגיש את הגוף מגיב בהתאם.מרגיש את האנרגיה החיובית את תחושת השחרור.

 בסיום הצעידה מפתיע את סימתי בחדר המיון.נהנה לראות אותה.חיבוק, נשיקה חטופה ואושר גדול.

 מי אמר שאין יותר אהבה.

ד"ר אבי זלבה

שבת בבוקר | אהבה | אושר | פתח תקוה | משכימי קום

"היי אבי

 קראתי והתרגשתי. מרגישים את אהבתך אל האישה שאתך מכל מילה ואות. אשריך שזכית.

הוספתי את הכתבה היפה והמפרגנת לשוק באשדוד ב"כתבות".

את הסיפור שהתרחש בפתח תקווה ניראה לי שכדאי להוסיף ביומני מסע. אף על פי שהמתואר, הוא יומן מסע רגשי אישי - ובכך יופיו ויתרונו.

אשמח אם תוסיף אותו ליומני המסע שבאתר.

אם תרצה אוכל להוסיף קישור בכתבות לכתובת שתבחר.

בברכה לבשורות הכי טובות

אבנר בן יאיר"

http://www.videotrip.co.il/  זה האתר.מומלץ מכל הלב. אתחיל לכתוב גם שם בעקרון של מסע אישי המשולב במקומות בהם נהיה. ייתכן וזה יהיה גם מעניין J.

 כך כתב לי אבנר עורך האתר וידיאו טריפ. אתר חדש המרכז רשמים של מטיילים  ישראלים בעולם ובארץ.הוא כתב וגם צדק.הוא הצליח להבהיר לי נקודה בכתיבתי שבה התלבטתי. אני אוהב לכתוב ואוהב לקרוא.כתבתי בחיי אלפי מאמרים  בנושאים שונים.חלקם הגדול במקום העבודה שלי.חלקם נוגים לתחום עיסוקי.חלקם עוסקים בתחומים אחרים של חיי.

 בשנה האחרונה התחלתי לערוך יומן אישי לתוך החיים שלי.עימות ואמות של חיי החדשים בעקבות תובנה  והארה שנפלה עלי.שיניתי חלק מאורחות חיי באופן הקיצוני ביותר. מטבע הדברים חלק ניכר מזה קשור לתחום האישי הפרטי ובעקבות השינוי שעברתי הוא נקשר לתחום הזוגיות שלי.זוגיות חדשה , מדהימה, אמיתית, נטולת שקרים והעמדת פנים. זוגיות של נאמנות טוטאלית ,של אמון מלא, של יושר כלפי עצמי וכלפיה.

 רק הקרובים לי באמת יודעים להעריך את שעברתי.את השינוי.את ההכלה של הרעיון החדש והשונה. רק הם מבינים זאת.

 לאחרים  זה לוקח ייקח יותר זמן.חלקם עושים טעויות בהבנת המצב החדש.חבל...

מסע לתוך עצמי | סימה שטיין | ד"ר אבי זלבה | זוגיות | אישי | לקרוא | לכתוב | שינוי | הערכה