לשחות עם כרישים באי קוקוס

"ויאמר אלהים--ישרצו המים, שרץ נפש חיה; ועוף יעופף על-הארץ, על-פני רקיע השמים. ויברא אלהים, את-התנינם הגדלים; ואת כל-נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם, ואת כל-עוף כנף למינהו, וירא אלהים, כי-טוב. ויברך אתם אלהים, לאמר: פרו ורבו, ומלאו את-המים בימים, והעוף, ירב בארץ". ספר בראשית, פרק א

באי קוקוס (Cocos island) נמצא אחד מאתרי הצלילה השמורים והמדהימים ביותר בעולם, בזכות העולם התת מימי העשיר שלו, הכולל את הריכוז הגדול בעולם של כריש פטיש ודולפינים, נוף מדהים ושקט עוצר נשימה. ניראה כאילו בקוקוס העולם נעצר מלכת וחזרתי שנים אחורה לימי גן העדן בספר בראשית. האי קוקוס הוא אי וולקני, אשר נוצר כתוצאה מהתפוצצות וולקנית לפני כ- 2.5 מיליון שנה. הוא נמצא במזרח האוקיינוס השקט (Pacific Ocea), 550 ק"מ דרומית - מערבית ל - Cabo Blancoa שבקוסטה ריקה.

האי קוקוס (בספרדית: Isla del Coco ) הוא הקנטון ה- 11 (מתך 13) של פרובינציית Puntarenas, אחת משבע הפרובינציות של קוסטה ריקה. כל שטחו של האי, 23 קמ"ר (8X3 ק"מ לערך), הוכרז כפארק לאומי (Cocos Island National Park). האי והשטח הימי סביב לו הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסקו והוא אף מועמד ברשימת "שבעת פלאי עולם החדשים".

הדרך היחידה להגיע לאי היא בספינה, כאשר רק לשתי חברות יש הרשאה להיכנס לתחומו (האחת ישראלית והשנייה קוסטריקנית), תוך הגבלה שיהיו במקום מקסימום ארבעים צוללים בו זמנית. האי מפוקח מסביב לשעון ע"י פקחי הפארק היחידים המורשים להתגורר על האי. תיירים מורשים לעלות לאי רק באישור פקחי הפארק, אך הם אינם מורשים להישאר ללינת לילה, ולדוג בתחומו.

האקלים הלח במיוחד גורם לסביבה אקולוגית שונה מאשר באיים סמוכים, דוגמת איי גלפגוס.

הסיפור מתחיל בסירת מנוע
מסביבי אנשים מגוונים מכל העולם - אוסטרליה, ארגנטינה, גרמניה, צרפת, פנמה, שוודיה, צ'כיה ועוד, רובם בשלהי שנות השלושים שלהם, כולם יושבים נרגשים לקראת הלא נודע והמשותף לכולם - האהבה לעולם מתחת למים.

אנחנו חולפים בנמל בין סירות הדייג הקרואטיות. הקרואטים קנו מקוסטה ריקה מכסות דייג של כרישים בתחומי קוסטה ריקה והם אחראים לדילול מסיבי של כמות הכרישים באזור. הקרואטים צדים את הכרישים מורידים להם את הסנפיר ואת שארית הכריש זורקים והכל לצורך הכנת מרק סנפרי כרישים אשר נחשב מעדן במזרח.

מעבר לנתון המדאיג בפני עצמו, חשוב לי להעלות למודעות שצייד הכרישים נפוץ בכל העולם ומדלל באופן מסיבי את כמות הכרישים בעולם. בשנה צדים מיליוני כרישים ברחבי העולם והכל לצורך הכנת "מעדן" מהחרבות שלהם. לפני המסע לאיים מעולם לא שמעתי נתונים אלה וחשוב שהם ישמעו ויעצרו, כדי שהאיזון בים יישמר ושגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות מהמראות הנפלאים שאני זכיתי לראות.

העולם של הדגים והכרישים
אפשר לומר שלפני המסע לא ידעתי צלילה מהי. ניסיון הצלילה שלי הסתכם בקורס צלילה לצלילת מים פתוחים ושתי צלילות בפנמה.
הצלילות הראשונות באי קוקוס השאירו אותי פעורת פה. כמויות מטורפות של דגים מאות ואפילו אלפי דגים ששוחים במרוכז, דגי חתול ענקיים, מזנים שונים, צבים, כרישים ועוד, כולם חיים בעולם משלהם. בגלל שהצייד במקום אסור, הם אינם מכירים יותר מדי את בני האדם ולא מפחדים מנוכחותנו, אפילו כשמתקרבים אליהם ונשארים קרוב.

רוב האנשים מגיעים לאי בעיקר בכדי לצפות בכרישים. הכרישים מסתובבים באזור בשביל להתנקות. הם שוחים או שוכבים ב"תחנת ניקיון" ודגים מנקים אותם ותוך כדי כך מזינים את עצמם. באזור יש ששה זני כרישים עיקריים, אשר לי יצא בזמן המסע לראות חמישה מתוכם:
1. כריש נמר
2. כריש שחור סנפיר
3. כריש לבן סנפיר
4. כריש כסוף סנפיר
5. כריש גלפגוס
6. כריש פטיש

לפני ההגעה לקוקוס לא כל כך הקדשתי מחשבה לעניין שאני הולכת לצלול עם כרישים כי זה היה בלתי נתפס מבחינתי. לא הצלחתי להבין איך חברת צלילה לוקחת אחריות על צלילות עם חיה שנחשבת כה אכזרית אבל כבחורה שעוסקת בהרבה תחומי אקסטרים (גלישת רוח, סקי, סנובורד, גלישת גלים) יצאתי מנקודת הנחה שהם יודעים מה הם עושים. התקשרתי למשפחה והודעתי שעשרה ימים אני אהיה מנותקת מכל קשר לעולם החיצוני ואני הולכת לצלול עם כרישים.

רק שישבתי על הסירת מנוע, ציוד הצלילה עלי ואני צריכה לקפוץ למים נתקפתי פחד. לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי לקפןץ למים - תרתי משמע. נכנסתי למים ובעומק ראיתי עשרות של כרישי חול שוכבים להם, לא מתייחסים במיוחד לעובדה שאני לידם בשיא ההתעלמות חיים בעולם שלהם. ואני מכבדת אותם לא מציקה יותר מדי רק צוללת מולם בוהה בהם וחושבת בראש - אני כרגע צוללת עם כרישים.

כרישי הלבני סנפיר הם יחסית קטנים ומצלילה לצלילה הפכו למראה קבוע וחלק מהנוף אבל לנוכחות של שאר הכרישים שהם יותר גדולים ובעלי חזות מפחידה לא התרגלתי מעולם וכל פעם זה היה התרגשות מעורבת בפחד איימים כאשר אני מדברת לעצמי בראש ואומרת להישאר רגועה ולא לזוז.

זכורה לי צלילה אחת מלאת הפתעות כאשר מכל כיוון ראינו מראה אחר - חתולי ים, כרישי לבני סנפיר, דגים ותוך כדי שאני בוהה בכריש פטיש שעבר לידנו אני קולטת כריש שחור סנפיר מתקדם לכיווני, לא היתה שום אבן מסביב לאחיזה ולתת לי ביטחון ומצאתי את עצמי מרחפת לי על המים. האדרנלין שלי קפץ לשחקים וגם רמת הלחץ לא ידעתי אם אני יוצאת משם והכריש בשיא הרוגע שוחה לכיווני מגיע למרחק של מטר ממני מסתובב ושוחה לצד השני.

צלילה מצחיקה במיוחד
בתחילת המסע חילקו אותנו באופן רנדומלי לשתי קבוצות של צוללים כאשר כל קבוצה מלוות במדריך צלילה. באזור האי יש כמה אזורי צלילה וכל פעם לוקחים אותנו עם סירת מנוע מהספינה שלנו לאזור צלילה אחר. באחת הצלילות היגענו לאזור צלילה חדש ותוך כדי שאנחנו מתכוננים לצלילה עברנו תדרוך - "זאת יכולה להיות הצלילה הכי מדהימה שהייתה לכם עד היום או הכי משעממת. אנחנו הולכים לצלול עכשיו צלילה בתחנת ניקיון, בה מסתובב הרבה פעמים כריש כסוף סנפיר. אנחנו צוללים לעומק 15 מטר, שוחים לכיוון תחנת הניקיון ופשוט יושבים ומחכים".

נכנסנו למים ופשוט שכבנו וחיכינו. עברה חצי שעה, כלום לא קרה. אני מסתכלת מסביבי על האנשים שאיתי, אנשים מבוגרים שוכבים ומחכים לכריש שיבוא. קשה לי לתאר לכם כמה מוזר זה היה, ממש כמו ילדים סקרנים יושבים ומחכים. כמו כל סיפור אגדה - ממש 10 דקות לפני סוף הצלילה הגיע הכריש בכול תפארתו עשה עיקוף מלכותי מסביב לקבוצה הסתובב והמשיך לדרכו.

החלום לצלול עם דולפינים
מאז שהייתי קטנה חלמתי לצלול עם דולפינים, האי קוקוס הגשים לי גם את החלום הזה. בעוד אנחנו יושבים ומתכוננים בסירה ופתאום אנחנו רואים להקת דולפינים מקפצת מולנו, מדריך הצלילה אומר לנו להתכונן מהר ולקפוץ למים, הוא כבר יחכה שם.

כל הצלילה נעשתה במים הכחולים (צלילה במים כחולים היא לא ליד האיים אלא בים הפתוח), כאשר אנו שוחים עם להקת דולפינים ולהקה ענקית של דגי ג'ק. הדולפינים רודפים אחרי החלש מבין דגי הג'ק, למעלה ולמטה, ובגלל הפרשי הלחצים הדג מקיא והדולפינים אוכלים את זה. שעה וחצי של טירוף. כשיצאנו מהמים כל הקבוצה לא הצליחה להוריד את החיוך מהפנים.

הדולפין הגיע לומר שלום
אבל זו לא ההופעה היחידה שקיבלנו מדולפינים. בדרך חזרה מהמסע, בלב האוקיינוס, בשעת לילה, מישהי הבחינה באזור החרטום בקצף לבן ששוחה לצדנו, באתי לראות, לא הייתי בטוחה שזה דולפין, אז צעקתי לו "קפוץ" והוא קפץ ברוב תפארתו, נישמע כמו אגדה אבל הכל אמת.

כמה עולה לרחף בין דגים וכרישים?
חווית הצלילה באי קוקוס היא לא זולה בין 3500$-5000$ הכל כלול (מלבד ציוד צילום וצלילה).
בגלל שהאי קוקוס נימצא במרחק של יום וחצי שייט מהנמל בפונטרנס שבקוסטה ריקה ורחוק מכל אמצעי תקשורת וציויליזציה חווית המסע נימשכת 10 ימים כאשר מתוכם צוללים שבעה ימים , בין שלוש לארבעה צלילות ביום, כאשר יש אפשרות גם לצלילות לילה. בכל העשרה ימים צוות הספינה מספק כל מה שצריך -  אוכל איכותי (ששף מבשל), חדר מגורים עם מקלחות ושרותים, שרותי כביסה, פעילויות בידור והעשרה בלילות, סרטים, ספרים ועוד.

אני הפלגתי עם החברה הישראלית underseahunter ואני יכולה להגיד ללא ספק שזאת אחת החוויות המיוחדות ביותר שעברתי בחיי.
לזכות החברה המארגנת יאמר, שהם מקפידים על צלילות ניטרוקס (תרכובת לצלילה, עם יותר אחוזי חמצן מתרכובת האויר הרגילה ), המאפשרות יותר צלילות ביום במקסימום בטיחות, הצוות אדיב ונחמד ועושה כל הנחוץ בשביל שזה יהיה מסע של ישכח ואתה הצולל תתרכז בלהנות ולנפוש.

בסוף המסע בצלילה אחרונה הבנתי באמת מהי צלילה. הייתי רגועה, מרחפת על פני המים, מרגישה שאני עפה, מסביבי דגים וכרישים, עולם אחר לגמרי, מלא פלאים שלא יצא לי להכיר, חוקים אחרים, הכל רגוע ושליו, עולם המים, עולם המים שנשמר מימי התנ"ך.

נכתב על ידי עינת מלצר

עוסקת בתחומי השיווק,פרסום ועריכת תוכן