זהו. יש לי כמה לירות ויש לי קצת זמן. אני שואל חבר טוב, שמסותבב כבר הרבה זמן בעולם לאן כדאי לי לנסוע?

מה אתה רוצה לראות הוא שואל, אנשים אני אומר. סע ליפן הוא אומר. ליפן? מה יש ביפן? אנשים הוא אומר.

טוב תן קצת רקע, זרוק טיפ. לא הוא אומר, תבין לבד!

אני בשער D7 לפני 15 שעות טיסה לטוקיו. מחליף כמה דולרים ליין. שיהיה. החישוב פשוט. מורידים שני אפסים מהיין, מקבלים דולר. במטוס הרוב יפנים. מהרגע שעלינו למטוב הרגיש משהו מוזר. רק שהיינו ב10000 רגל הבנתי. שקט במטוס. אף אחד לא קם להיסתובב. מי שמדבר מדבר בשקט. 15 שעות טיסה. חיכיתי לשישית חשבתי ששם תהיה נקודת שבירה. כלום. כולם עדין שקטים ונעימים. זה המשיך גם בנחיתה. הגענו. בקורת דרכונים, מכס (אין ירוק ואדום) שוטר מכס. שואל שאלות מדויקות. יש להם נטייה לבדוק ישראלים ביתר קפדנות. במודיעין שבשדה אני פוגש מעבר לדלפק יפנית חייכנית במיוחד שמסבירה לי על גבי מפה את הכתובת שלי בטוקיו סיטי. היא מפרטת עבורי על הרכבות. אני צריך לקחת רכבת של השדה תעופה לרכבת אקספרס עד לטוקיו ושם להחליף לרכבת עירונית. חייכנת היפנית, מאוד. בסיום קדה כמה קידות. בשדה התעופה השילוט מצויין. ברור ובולט.

על לוח הרכבות אני מזהה את הרכבת שלי ואת מחיר הנסיעה. הזהוי קל ופשוט. קניית הכרטיסים נעשת ממכשיר ידידותי. בתוך התחנה יש בלאגן גדול, המון אנשים והמון רכבות. אנשי הרכבת נמצאים בכל מקום. אפשר לזהות אותם על פי המדים. הם רק מחכים שתשאלו שאלה.. הרכבות נקיות ומצוחצחות. כיף. הגעתי לתחנה טוקיו. יורד מהאקספרס ומחפש את העירונית. הרכבת שלי ממוקמת 60 מטר מתחת לאדמה. אף על פי כן האוויר נקי וצלול. על הרכבות העירוניות יש ציורים וצבעים שמקלים מאוד על זיהוי הרכבת המבוקשת. אם אתם רוצים לבגיע לכתובת מסויימת, כדאי להצטייד במספר הטלפון שלו. מספר הטפון ביפן עוזר מאוד להגיע לכתובת המדוייקת. אני על הרכבת בדרך לכתובת שלי.

המשך יבוא.....